ביהמ"ש: יש לעדכן רישום שינוי בעלות ברכב ע"פ הדין ולבקש להסב קנס במועד

1.         ערעור על החלטתו ופסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל-אביב (כב' השופטת י' רוטנברג) בתיק ח' 451580/45 מיום 7.8.07.

ואלה העובדות הצריכות לעניין.

נגד הנאשמת שהיא חברה בע"מ הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של חניית רכב בניגוד להוראות תמרור, מתיר חניה לכלי רכב מסוימים ובשעות מסוימות, בניגוד לסעיף 6(ב)(1)+4(ב) לחוק העזר לתל-אביב יפו (העמדת הרכב וחנייתו) התשמ"ד-1983.

העבירה נשוא כתב האישום בוצעה בתאריך 14.1.05. הנאשמת הגישה בקשה להשפט ללא נימוקים. ביום 20.11.06 התקיימה הקראה. ב"כ המערערת ציינה כי הרכב נמכר לפני מועד האירוע והתיק נקבע להוכחות.

רק במועד ישיבת ההוכחות ביקשה הנאשמת לסב את הדו"ח על שם מי שלטענתה קנה את הרכב.

בית משפט קמא דחה בקשה זו. נימוקיו היו כי מי שנמסרה לו הודעת תשלום קנס, עליו לשלמו תוך 90 יום, אלא אם פעל בדרכים הנקובות בסעיף 229א' לחוק סדר הדין הפלילי.

המערערת לא פנתה בבקשה לביטול הדו"ח כאמור בסעיף קטן ג' בטענה כי העבירה נעברה לא בידי מי שקיבל את ההודעה. בימ"ש קמא הסיק מהסעיפים הללו כי מי שטוען שיש להסב את הדו"ח על שמו של אחר, צריך להגיש הודעה על כך לתובע תוך 30 יום מיום קבלת תשלום קנס.

במקרה דנן הועלתה הטענה לאחר כשנתיים וחצי, ועל כן קבע בימ"ש קמא כי מאחר והקונה לכאורה של הרכב אינו מודה כי נהג ברכב במועד ביצוע העבירה, ומקבל על עצמו אחריות, ממילא העבירה מתיישנת ולא ניתן להגיש נגדו כתב אישום. מטעם זה הוא דחה את הבקשה להאריך את המועד להסבת הדו"ח על שם הקונה ועמד על שמיעת ההוכחות בתיק, על פי כתב האישום המקורי.

בסופו של יום, הרשיע כאמור את המערערת לאור עדות הפקח ובהעדר עדים מטעם הנאשמת.

2.         בערעור שלפני תוקף ב"כ המערערת את פסק הדין וטוען כי המערערת היא חברה, מטבע הדברים לא היא אישית נהגה ברכב, ואילו בית משפט התעלם מהעובדה כי  המערערת לא נהגה ברכב. סעיף 27ב(א) לפקודת התעבורה נוסח חדש, תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה") אמנם קובע חזקה, כי אם נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב או החנה אותו, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב ובמקרה כזה חל סעיף 27ב(ב) הקובע כי החזקה הקבועה בס' 27ב(א) תחול על מי שהחזקה ברכב הועברה אליו. לדעתו, משהוצגה חשבונית עם פרטי הקונה נסתרה חזקה. אף אם הרישום במשרד הרישוי נשאר על שם המערערת, הוא דקלרטיבי בלבד, הוא מהווה ראיה לכאורה, אך משהוכיחה המערערת בפועל כי היא לא הבעלים, יש להתייחס לעובדות.

3.         ב"כ המשיבה לא מקבלת טיעון זה ומצביעה על ניסיון התחכמות של המערערת אשר לא הודיעה מבעוד מועד על העברת הבעלות, לא ביקשה להסב את הדו"ח והעלתה טענותיה רק לאחר שחלה תקופת התיישנות, וזאת כדי לחמוק מאחריות. משכך אין לדעתה להתערב בפסה"ד.

4.         שקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים ונחה דעתי כי אין מקום להתערב במסקנתו של בית משפט קמא.

ככלל החוק מתייחס לרישום הרכב במשרד הרישוי כדרך המלך. דהיינו הוא יוצר ראיה לכאורה לענין הבעלות והחזקה. החוק מעוניין לעודד את הרישום הנכון, כדי למנוע פיקציות וקשיים בזיהוי. לפיכך טרח והוסיף חובות החלות על בעלי רכב עליהם מוטל לדאוג להעביר את רישום הבעלות, ולהודיע על כך.

כך תק' 284 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת:

284. (א)            נמכר רכב הרשום לפי הפקודה, יחולו הוראות אלה.

     (1)               בעל הרכב וקונה הרכב יפנו לבנק שבו מצוי מסוף מקוון ( on line ) אל רשות הרישוי (בסימן זה - בנק מקוון) ויזהו עצמם בפני פקיד הבנק;

     (2)               הוכח לפקיד הבנק מקוון כי אין הגבלה לגבי רישום שינוי הבעלות, ימסור לצדדים טופס לאישור שינוי בעלות (להלן - שטר מכר) שבו הודפסו פרטי הצדדים ופרטי הרכב.

(2א)...

(3)...